כל עונה של "האח הגדול" מביאה איתה דיירים אנונימיים שחולמים על הרגע שבו המצלמה תמצא אותם. עונות ה-VIP עובדות בדיוק הפוך: הן לוקחות אנשים שכבר יש להם קהל, שם מוכר ובדרך כלל גם עבר טלוויזיוני, ומכניסות אותם לאותו בית בנווה אילן. ארבע עונות כאלה שודרו בישראל, וכל אחת מהן לימדה משהו אחר על מה קורה כשהמפורסמים הופכים לדיירים.
איך נולד הפורמט המפורסם
הרעיון פשוט: לקחת את מנגנון המשחק המוכר – בית סגור, משימות, הצבעות והדחות – ולהחליף את האנונימיים בפנים מוכרות. עונת ה-VIP הראשונה עלתה בערוץ 2 במרץ 2009, חודשים ספורים אחרי העונה הראשונה של התוכנית, ונמשכה 31 ימים בלבד. במקום 16 דיירים היו בה 13, ובמקום עשרות משימות היו רק ארבע. הפרס היה מיליון שקלים, והזוכה היה הדוגמן דודי מליץ. המנחים היו ארז טל ואסי עזר, וזה היה גם ההרכב שנשאר לאורך העונות הראשונות.
העונה שהפכה לאירוע טלוויזיוני
עונת ה-VIP השנייה, במאי 2015, היא המקום שבו הפורמט באמת התפוצץ. 12 דיירים, 38 ימים, וגמר שהעמיד 33.6% רייטינג בממוצע ו-37.1% בשיא, עם יותר מ-1.5 מיליון צופים. היא נחשבת לעונת ה-VIP הנצפית ביותר בישראל. הזוכה היה הזמר מושיק עפיה, ששבר שיא עונתי כשזכה ל-15 מסוקים, והפרס היה ג'יפ לקסוס. זו גם הייתה העונה האחרונה שבה הנחה אסי עזר, וזו שהכניסה את מנגנון "משימת ההצלה" – האפשרות של מועמד להדחה להציל את עצמו ולהעמיד מישהו אחר במקומו.
המעבר לרשת 13
אחרי המעבר לזכיינית רשת ולערוץ 13, הגיעו שתי עונות VIP נוספות. השלישית שודרה מינואר עד מרץ 2019, נמשכה 50 ימים והיא עונת ה-VIP הארוכה ביותר ששודרה בישראל. את העונה הנחו לירון ויצמן וגיא זו-ארץ, והזוכה היה אסף גורן עם פרס של 250 אלף שקלים.
הרביעית עלתה בקיץ 2021, מ-10 ביולי עד 31 באוגוסט, ומותגה כ"עונה החמה". גם בה ניצחו 250 אלף שקלים, והפעם הלכו הביתה עם אורן חזן, חבר כנסת לשעבר. בעונה הזאת קרו כמה דברים ייחודיים: רוב הדיירים נכנסו לבית כמה ימים לפני אירוע הפתיחה בלי לדעת שזה קורה, ג'קי מנחם ביקש לעזוב כבר ביום השביעי, דנית גרינברג שהתה בבית 24 שעות בלבד כחלק ממשימה סודית, ובגמר התחרו ארבעה דיירים במקום חמישה. תמיר ורדי סיים בה במקום השני, אחרי שכבר הגיע לגמר בעונה רגילה – הישג שכמעט אין לו מקבילים בתולדות התוכנית.
מה באמת שונה בעונת VIP
ההבדל אינו רק בשמות המוכרים. עונות ה-VIP קצרות יותר, לרוב בין 30 ל-50 ימים, ולכן הקצב מהיר: פחות משימות, יותר הדחות כפולות ומשולפות, ופחות זמן לבנות קשרים אמיתיים. הדיירים מגיעים עם מוניטין, עם קהל שכבר אוהב אותם, ועם חשש גדול יותר מהדרך שבה הם ייצאו מהבית. זה מה שהופך את העונות האלה למעניינות במיוחד: המשחק כבר לא רק על הפרס, אלא גם על מה שנשאר מהתדמית אחרי שהמצלמות נכבות.
ואולי הסוד הגדול של הפורמט הזה הוא שהוא לא באמת צריך אנונימיים כדי לעבוד. מספיקים אנשים שכבר יש להם מה להפסיד – והבית כבר עושה את שלו.